דברי תורה

אומרת הגמרא בר"ה (ט"ז ע"ב). 'א"ר כרוספדאי אמר ר' יוחנן: שלושה ספרים נפתחים בר"ה, אחד של רשעים גמורין ואחד של צדיקים גמורין ואחד של בינוניים. צדיקין גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. רשעים גמורין נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה. בינוניים תלויין ועומדין מר"ה ועד יוה"כ. זכו נכתבין לחיים לא זכו נכתבין למיתה'. רש"י מבאר שם שבינוניים הכוונה היא: 'מחצה על מחצה'. נראה שרש"י מסביר שההגדרה של בינוניים זה אנשים שיש להם חצי עוונות וחצי מצוות.
הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ג) כותב על הבינוניים:
'והבינוני, תולין אותו עד יום הכפורים. אם עשה תשובה, נחתם לחיים ואם לאו, נחתם למיתה'. וקשה על דבריו, אם נסביר כרש"י שהבינוניים זה אלו שיש להם מחצה עוונות ומחצה מצוות, מדוע לא אמר הרמב"ם שאם עשה מצווה כלשהיא נכתב לחיים – מדוע מדגיש הרמב"ם שאם עשה תשובה נכתב לחיים?
הרמב"ם (הלכות תשובה בפרק ז') מתאר את חוטא כשלא עשה תשובה לעומת הבעל תשובה וכך אומר הרמב"ם: 'כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלוקי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו ... והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה' – התיאור של החוטא על פי הרמב"ם הוא של אדם שמתפלל ואפילו 'צועק', אדם שמקיים מצוות אלא שטורפין אותן בפניו והיום לאחר שעשה תשובה הוא מודבק בשכינה. מה השתנה על פי הרמב"ם מאתמול להיום? מדוע אתמול הוא היה מרוחק מהשכינה?! מה הוא עשה כדי להיות היום לאחר התשובה מדובק בשכינה?!
נראה אולי להסביר שההבדל מאתמול להיום זה הכיוון הרוחני של אותו אדם. אתמול הוא אמנם קיים מצוות, אך הכיוון שלו לא היה ללכת אחרי הקב"ה ולכן הוא מרוחק מהשכינה והמצוות שלו נדחות, אך היום לאחר שעשה תשובה – הכוונה שהוא רוצה להידבק בשכינה – הוא רוצה ללכת אחרי הקב"ה - ואז הכל משתנה. כל היחס אליו נראה אחרת – הקב"ה אוהב אותו.
בעצם על פי הרמב"ם, הצדיק הגמור, זה אותו אחד שהכיוון שלו בחיים זה להידבק בשכינה. והבינוני, זה אחד שעדין לא החליט מה הכיוון שלו. ובעצם יש לו הזדמנות להחליט בעשרת ימי תשובה מה הכיוון שלו. וזו כוונת הרמב"ם 'עשו תשובה' – הכוונה שהוא החליט מה הכיוון שלו בחיים.

נתפלל שנזכה להיות מהצדיקים הגמורים שרוצים להיות מדובקים בשכינה.

בפרשת כי תצא, מורה לנו התורה לא לתעב מצרי. וכך נאמר בפסוק: "לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו" (דברים כ"ג, ח')
ציווי זה נראה לכאורה מאוד מוזר, משום שנכון הוא שהיינו גרים במשך כמאתיים וחמישים שנים במצרים, אבל כפי הידוע לנו מספר שמות, המגורים בארץ מצרים היו קשים מאוד לעם ישראל. שם עינו אותנו, העבידו אותנו בפרך ועוד כהנה וכהנה. כיצד אם כן מצווה אותנו הקב"ה שנתייחס למצרים בצורה סלחנית שכזו?
נראה שאפשר ללמוד מהציווי הזה יסוד עצום בהנהגת הקב"ה בעולם.
ולהסבר הדברים, אדם צדיק פירושו שזכיותיו רבות על עוונותיו ואפשר אולי לחשוב שהקב"ה בפועל יעשה קיזוז של העברות עם המצוות ובעצם אותו צדיק יישאר עם רוב מצוות אבל כמה מהן תמחקנה בגלל העברות שעשה. אבל האמת היא שלא כך הקב"ה מנהל את חשבון העברות והמצוות. אצל הקב"ה על כל מעשה טוב או רע מקבלים שכר או עונש, כך יוצא שגם האדם הצדיק ביותר שעשה עברה יקבל אמנם שכר על מצוותיו, אבל יקבל גם את המגיע לו על מעט העברות שבידו ולהפך אצל הרשע. זה ההסבר לציווי התורה לא לתעב מצרי – נכון הוא שהמצרים עינו אותנו במשך כמאתיים שנה, אבל הקב"ה ישלם להם שכר על השנים הטובות בהם אירחו אותנו וגמלו איתנו רק טוב.
הדרך הזו של הנהגת הקב"ה בעולם, צריכה ללמד אותנו מוסר גדול בימי חודש "אלול" – עלינו לדקדק בכל מעשה שאנו עושים ולא לטפוח על שכמנו ולהגיד שבסך בכל אנחנו בסדר עם הקב"ה, שהרי כל מעשה נלקח בחשבון, כי אצל הקב"ה אין מושג של מחיקת חובות.

כתב הרמב"ם, בתחילת הלכות תעניות: 'מצות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שתבא על הצבור. שנאמר: על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות. כלומר, כל דבר שייצר לכם כגון בצורת ודבר וארבה וכיוצא בהן זעקו עליהן והריעו'. 

הרמב"ם מבאר שהזעקה תוביל להסיר את הצרה מעלינו וכך ממשיך לבאר הרמב"ם: 'ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להן, ככתוב: עונותיכם הטו וגו'. וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. 

אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להדבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. הוא שכתוב בתורה: והלכתם עמי בקרי והלכתי גם אני עמכם בחמת קרי. כלומר, כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו אם תאמרו שהיא קרי אוסיף לכם חמת אותו קרי. 

בחודשיים האחרונים אנו מוסיפים כמו בכל קהילות ישראל לאחר התפילה פרקי תהילים ותפילות להצלחת עם ישראל ולהשבת החטופים. מה שנראה על פי הרמב"ם שאמירת פרקי התהילים הללו יש בה קיום של מצוות עשה מדאורייתא. יחד עם זאת צריך להמשיך ולחפש מה עלינו לתקן ככלל, על מנת להסיר מעלינו את הצרה הזו. נתפלל שהקב"ה יכוון אותנו ללכת בדרכים שיועילו להסיר את הצרה מעלינו.